חיטת הלחם (Triticum aestivum) היא החיטה הנפוצה ביותר בשימוש האדם והיא מהווה 95% מיבולי החיטה בעולם. היא נוצרה על ידי הכלאה של אם החיטה (Triticum dicoccoides), מין בעל ארבעה עותקים כרומוזומליים, עם בן-חיטה פרוע (Aegilops squarrosa), מין בעל שני עותקים כרומוזומליים. התוצאה של ההכלאה הייתה בן כלאיים בעל שישה עותקים כרומוזומליים (הקספלואידי). הכלאת שני זנים תוך מיזוג המטען הגנטי שלהם מעלה מאוד את יכולתו של בן הכלאיים להתאים למגוון גדול של תנאי סביבה. על כן, חיטת הלחם היא בעלת יכולת טובה יותר מזו של זני המקור לשרוד בתנאי סביבה מגוונים מבחינת שעות אור, מליחות, חומציות, טמפרטורות ועמידות למחלות. תכונה זו אפשרה להרחיב מאוד את תחום התפוצה של חיטת הלחם, וכיום מגדלים חיטת לחם מרוסיה ונורווגיה בצפון (°65 צפון) ועד לארגנטינה בדרום (°45 דרום).

חוקרים משתמשים בזני הבר של החיטה כדי לזהות גנים חדשים לשיפור החיטה התרבותית. למשל, חוקרים הצליחו לבודד מאם החיטה גן שמקנה עמידות בפני מחלת החילדון הצהוב ולבטא אותו בחיטה תרבותית. מחלה זו נגרמת על ידי פטרייה והיא גורמת נזקים אדירים ליבולי החיטה בעולם כולו. בארצות הברית לבדה מוערך הנזק מהמחלה ב-156 מיליון דולר מדי שנה. בני האדם ממשיכים כל הזמן לברור תכונות רצויות בחיטה כגון גודל הגרגיר, מספר הגרגירים בשיבולת ועמידות למחלות ולתנאי מזג אוויר, וכיום ישנם יותר מ-25,000 זנים של חיטה מתורבתת.


מקורות ומידע נוסף

דניאל זהרי. מוצא החיטים התרבותיות. מתוך: חיטי-בר וחיטים תרבותיות (1970) בעריכת הלל אופנהימר. הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית.

J Dubcovsky and J Dvorak (2007) Genome plasticity a key factor in the success of polyploid wheat under domestication. Science 316: 1862-1866

Daolin Fu, Cristobal Uauy, Assaf Distelfeld, Ann Blechl, Lynn Epstein, Xianming Chen, Hanan Sela, Tzion Fahima, and Jorge Dubcovsky(2009) A Kinase-START Gene Confers Temperature-Dependent Resistance to Wheat Stripe Rust. Science 323(5919): 1357-1360

JH Peng, D Sun and E Nevo (2011) Domestication evolution, genetics and genomics in wheat. Molecular Breeding 25:281-301

מאגר הידע