פרות רועות באחו

הרכב הגזים באטמוספרה, ובמיוחד ריכוזם של גזי החממה ושל חמצן, מושפע ממידת הפעילות הביולוגית והוא משפיע על אקלימו של כדור הארץ. לצמחים ביבשה ולאצות בגופי המים יש תפקיד חשוב בהורדת כמות הפחמן הדו-חמצני והעלאת ריכוז החמצן באטמוספרה. לעומתם, בעלי חיים ומיקרואורגניזמים המעורבים במארג המזון של פירוק החומר האורגני משפיעים על ריכוז המתאן, גז החממה השני בחשיבותו. 

עקומת קלינג

באטמוספרה של כדור הארץ יש גזי חממה המצויים באופן טבעי, וכאלו שהם תוצרי לוואי של פעילות האדם. גזי החממה המצויים באופן טבעי הם אדי מים, פחמן דו-חמצני, מתאן, תחמוצות חנקן ואוזון. לעומתם, גזים כמו גופרית שש-פלואורידית (SF6) או פחמימות פלואורידיות (HFC), אינם מצויים באטמוספרה באופן טבעי, אלא הם תוצרי לוואי של תהליכים תעשייתיים. כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה ממשיכה לעלות בקצב קבוע במהלך שני העשורים האחרונים. לדעת מרבית המדענים, העלייה בריכוזי הפחמן הדו-חמצני נגרמת בעיקר משריפת דלקים מחצביים כמו פחם, נפט וסולר, ומשינויים בשימושי קרקע כמו כריתת יערות והסבת בתי גידול טבעיים לשטחים חקלאיים.

עשן עולה ממפעל לזיקוק סוכר. צילום: Elena Aliag

פחמן הוא אחד היסודות הנפוצים ביותר בכדור הארץ. הוא הבסיס לכל החומרים האורגניים מתאים בגוף האדם ועד לדלקים מחצביים. הפחמן שעל פני כדור הארץ נמצא בתנועה מתמדת ועובר בין היצורים החיים, הקרקעות, האוקיינוסים והאטמוספרה. בחלק משלביו של מחזור הפחמן המעבר מהיר מאד, ואילו בשלבים אחדים של המחזור הפחמן נותר מקובע במשך עידנים. למשל, מאגרי פחמן קיימים בחומר אורגני שנוצר לפני מיליוני שנים במשקעים ימיים או במעמקי האדמה, חלקם במחצבים כמו דלק ופחם.

החור באוזון מעל אנטארקטיקה בשנים 1984, 1990, 1996, 2002, 2009

החור באוזון הוא מונח המתאר את הידללות שכבת האוזון הסטרטוספרי. אחת הסיבות להידללות היא שימוש בחומרים מדללי אוזון: חומרים כימיים שמשתחררים לסביבה כתוצאה מפעילות האדם. בהגיעם לשכבת האוזון הם מתפרקים ומשחררים רדיקלים חופשיים של כלור או של ברום, ואלו מתקיפים את מולקולת האוזון וגורמים להתפרקותה. חומרים מדללי אוזון משמשים בתעשיות הקירור (במקררים ובמזגנים), כחומרים מקציפים, כחומרים לכיבוי שריפות אש וכממס תעשייתי. בין החומרים הללו נמנים בין היתר פחמנים כלורופלואורים (CFCs).

מאגר הידע