האקלים במזרח הים התיכון הוא צחיח למחצה. חבל ארץ זה שוכן באזור הגבול בין אקלים ממוזג ולח מצפון לבין אקלים צחיח מדרום. באזורים הצפוניים של מזרח הים התיכון – בלבנון, כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 2,000 מ"מ, ואילו בדרומו – בנגב, כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 200 מ"מ בלבד. בשל מיקומו במעבר בין שני סוגי אקלים, האזור פגיע במיוחד לשינויים סביבתיים טבעיים כמו שינוי במשקעים או בטמפרטורה.

בחינת האקלים של ישראל משנת 1975 (סערוני וחובריה 2011) הראתה שינויים באקלים של ישראל:

  • החל מאמצע שנות השבעים ניכרת עלייה מובהקת בטמפרטורה בישראל, בעיקר בחודשים החמים יוני-אוקטובר.
  • גלי החום בעונת הקיץ תכופים יותר וארוכים יותר.
  • שלא כמו בעבר, בשנים האחרונות חודש יולי הוא החם ביותר (ולא אוגוסט), אך ההבדלים בין יולי ואוגוסט מזעריים.
  • באזורים המישוריים עליית טמפרטורות המינימום גבוהה יותר מזו של טמפרטורות המקסימום עובדה המדגישה את העלייה הגוברת בעומס החום בלילות בעיקר במישור החוף, לו מצטרפת גם ההתחממות הנובעת מתופעת אי החום העירוני.  באזורי ההר עליית טמפרטורות המקסימום גדולה מזו של המינימום.
  • משטר המשקעים בישראל נתון לתנודות בין-שנתיות חריפות. עד לראשית שנות התשעים ניכרה מגמה של עלייה בכמות המשקעים, ובהמשכם ניכרת ירידה בכמות המשקעים, אלא שמגמות אלה אינן מובהקות.
  • מגמות אלו בולטות גם בתנודות של קווי גבול הצחיחות שהדרימו עד שנות התשעים ומאז הצפינו וצמצמו את השטח הים-תיכוני. גם מגמות אלה אינן מובהקות סטטיסטית.
  • עונת הגשם מתקצרת (בעיקר סופה) וזאת ללא מובהקות סטטיסטית. פרקי היובש שבין אירוע גשם אחד לאחר מתארכים. עם זאת, באורכם של פרקי הגשם לא ניכר שינוי. מבחינת עוצמת הגשם ניכרת עלייה מסויימת במישור החוף אך המגמה אינה אחידה בכל התחנות.

בנוסף לכל אלו, בין השנים 1992 ל 2003 נמדדה בתחנת ניטור מפלס מי הים של חקר ימים ואגמים לישראל  בחדרה עלייה רב-שנתית ממוצעת של עשרה מ"מ בשנה בגובה פני הים. עליית גובה פני הים עשויה להגביר את קצב הנסיגה של קו המים מזרחה, לגרום להצרת החופים ולעלייה בזמן משכי ההצפה של אזורי חוף רדודים וכן לחדירה של מי ים אל מוצא הנחלים ולהמלחה של אקוויפר החוף. הקטנת שיפוע הזרימה של מוצא נחלים ימיים עקב עליית המפלס תגרום להגברת השקיעה של סדימנטים בפתחי נחלים.

שינוי טמפרטורה בדרום אירופה/ אגן הים התיכון

מקורות ומידע נוסף

Saaroni, H., Ziv, B., Alpert, P. and Pargament, R. 2011.  Temperature and rainfall oscillations and trends in Israel since 1975 and their environmental implications. Abstract to Israel Geographycal Society conference.
פורשפן, א.,  אוסטינסקי-צדקי, א., יוסף, י., חלפון, נ. ופורת, ע.2011. שינויים אקלימיים בישראל. יום עיון סיכום עונת הגשמים 2010¬-2011, בית דגן, 17.11.2011.
בראור, י. 2006. שינויי אקלים בישראל – ההשלכות, הסיכונים – ואולי גם הסיכויים. גלילאו 98
רוזן ד., קליין מ., לייכטר מ., פרת א., יהושע נ., מלול א., גלילי א., ניר י., פפאי ני., (2004). חופי ישראל 2004.  דו"ח החברה להגנת הטבע ופורום ארגוני החוף על מצב חופי הים התיכון. המשרד להגנת הסביבה.
פז ש., קידר א. (2007). שינויי אקלים, השלכות חזויות ותופעות נצפות: רקע גלובלי ומבט ישראלי. קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה.

מאגר הידע