ישראל, המאופיינת בחלקה על ידי אקלים ים-תיכוני ובחלקה על ידי אקלים מדברי, ענייה יחסית בבתי גידול של מים מתוקים. מרבית הנחלים בארץ הם נחלי אכזב, הזורמים רק בחורף, או נחלים שטפוניים. בישראל יש כ-16 נחלי איתן הזורמים לים-התיכון וכ-25 נחלי איתן הזורמים לירדן ולכינרת. עד לפני כמה עשרות שנים זרמו מים מתוקים נקיים וצלולים (שפירים) במרבית הנחלים, ובגדותיהם התפתחו מערכות אקולוגיות עשירות. 

השפכים ממקור תעשייתי כוללים מתכות כבדות ותרכובות כימיות רעילות ששקעו במהלך הסעתם בקרקעית הנחלים ויצרו שכבה של בוצה רעילה. תחזוקה לקויה, במקרים רבים, הביאה להתפתחות צמחייה עבותה שסתמה את הנחלים והגבירה את שקיעת הסחף. חלק מהנחלים אף איבדו את כשירותם להעביר זרימת שיטפונות בחורף. ההזנחה רבת השנים הופכת את תהליך השיקום של הנחלים למבצע מורכב וממושך הדורש השקעות כספיות גדולות.

כיום מצבם של מרבית הנחלים, במיוחד אלו של מישור החוף, עגום ביותר. זו תוצאה של ממשק שגוי במשך עשרות שנים. בשנות החמישים והששים נתפסו מקורות המים של הנחלים לצורכי אספקת מי שתייה והשקיה. בד בבד, הנחלים הפכו לעורקי הביוב העיקריים של השפכים הביתיים, התעשייתיים והחקלאיים, ולאפיקיהם הושלכה גם פסולת מוצקה למיניה. 

נחל הירקון

נחל הירקון, צילום: יעל גבריאלי


מקורות ומידע נוסף

מעיינות ונחלים בישראל 2008 - דו"ח החברה להגנת הטבע על מצב המים במעיינות ובנחלים

מאגר הידע