הגנה על שטחים וערכי טבע מסוימים אינה רעיון חדש. כבר בשנת 300 לפני הספירה, מלכים מאוריאנים (Mauryan) בצפון הודו ייסדו שמורות כדי להגן על יערות, על פילים ועל חיות בר אחרות. באופן דומה, באוקייניה היה מקובל להגביל באופן עונתי או קבוע את הגישה ו\או את השימוש במשאבים כגון שוניות, לגונות ומינים ימיים מסוימים. במקרים רבים שמורות היסטוריות אלו נועדו לשימושה של האליטה השולטת בלבד, בעיקר למטרות ציד. באירופה למשל קיימים זה יותר מ-1,000 שנה אזורים סגורים שמיועדים לציד. בשנת 1079 למשל הקצה ויליאם הכובש שטח של 'היער החדש' (אנגליה) כדי לשמר את שטח היער וחיות הבר ולהבטיח שטחי ציד. הפארק (New Forest National Park) נפתח לבסוף גם לציבור למטרות נופש ובשנת 2005 השטח קיבל הכרה כפארק לאומי כדי להגן בראש ובראשונה על בית הגידול ועל היצורים שבו. הקמת שמורות ציד הייתה מקובלת במאה ה-19 באזורים שהיו תחת משטר קולוניאליסטי. ברבות הימים הוסבו חלק מהשטחים הללו לשטחים מוגנים ולפארקים לאומיים, וכך למשל שמורת הציד סאבי שבדרום אפריקה הפכה ב-1892 לפארק הלאומי קרוגר.
ציד לא היה המניע היחיד לשמירה על שטחים. קהילות רבות דאגו לשמר ערכי טבע בולטים, למשל עצים קדושים בישראל, או מקומות, למשל הר פוג'י ביפן.
John Emms, מקור האיור: Southampton City Art Gallery

 Southampton City Art Gallery . מקור האיור: John Emms

במאה ה-19, המתיישבים האירופאים בצפון אמריקה גילו במערב היבשת שטחי טבע פראי ובתול (כמעט). יופיים ועוצמתם של הנופים נתנו את ההשראה להקמת התנועה לשמירת טבע. ב-1872 הוקם הפארק הלאומי הראשון בתבל – פארק הילוסטון (Yellowstone). חוק של הקונגרס האמריקאי ייעד את הפארק לשמש כ"כפארק ציבורי או אתר נופש ופנאי למען אנשים והנאתם". כיום הפארק משתרע על פני 8,983 קמ"ר ומבקרים בו כשני מיליון איש בשנה. ב-1879 הוכרז גם הפארק הלאומי המלכותי הראשון ביבשת אוסטרליה, ואחריו הוקמו פארקים רבים נוספים ברחבי העולם.
 
בשנת 1962 היו ברחבי העולם כ-10,000 פארקים ושמורות טבע. 45 שנה מאוחר יותר מאגר הידע על השטחים המוגנים (World Database on Protected Areas) של המרכז לניטור שמירת טבע של ארגון הסביבה של האו"ם (UNEP World Conservation Monitoring Centre - WDPA-UNEP), ) כלל נתונים של יותר מ-100,000 אתרים מוגנים. בנוסף להם קיימים עוד כ-5,000 אתרים בעלי הכרה בין-לאומית כאתרי מורשת עולמית, מרחבים ביוספריים ומעל ל-1,900 אתרים הנכללים באמנת רמסר.
 
הגידול במספר השטחים המוגנים ובשטחם במחצית השנייה של המאה ה-20 הוא תוצאה של ההכרה המתפשטת כי המגוון הביולוגי אובד בקצב מדאיג. בד בבד, העמיקה גם ההבנה כי המערכות האקולוגיות והשירותים שהן מספקות לאדם חיוניים לקיומנו ולרווחתנו. משאבי טבע שאנחנו מסתמכים עליהם כגון מים, חומרי בעירה, מזון, קרקע ועוד מידלדלים וניזוקים במהירות שיא. הכרה זו הביאה לכך שכיום מוגנים לא רק אתרים עוצרי נשימה ביופיים, אלא גם כאלו שחשובים לתפקוד המערכות האקולוגיות והשירותים שהן מספקות לאדם.

מקורות ומידע נוסף

מאגר הידע