בשנת 1987 חתמו 183 מדינות (ובהן ישראל) על פרוטוקול מונטריאול בדבר צמצום\איסור שימוש בחומרים המדללים את שכבת האוזון. הפרוטוקול קבע לוח זמנים להפסקה ולהפחתה בשימוש בכימיקלים שפוגעים באוזון. מאז כינון הפרוטוקול ועד לשנת 2009 פחתה הצריכה של חומרים מדללי אוזון ב-98%. בתחילת שנת 2010 נאסר לחלוטין השימוש בפחמנים כלורופלואורים (CFCs). קופי ענאן, לשעבר מזכ"ל האו"ם, כינה את הפרוטוקול "ההסכם הבן-לאומי המוצלח ביותר עד כה".

כיום משתמשים בפחמנים הידרוכלורופלואורים ( HCFCs) במקום  בפחמנים כלורופלואורים. זמן מחצית החיים של הפחמנים ההידרוכלורופלואורים קצר יותר, ועל כן הם מזיקים פחות לאטמוספרה. עם זאת, פוטנציאל התרומה של חומרים אלו להתחממות הגלובלית גבוה פי 77 עד 2,300 מזה של פחמן דו-חמצני למשל. לכן גם השימוש בחומרים אלו צריך להיות מוגבל ולהתבטל בהדרגה.

החור באוזון מעל אנטרקטיקה נמצא בתהליך של החלמה איטית. כמות האוזון משתנה בין שנים בגלל טמפרטורות שונות באנטרקטיקה, אבל נמצאת במגמה של עלייה מתונה.

חוקרים מעריכים כי בעקבות איסור השימוש בפחמנים כלורופלואורים:

  • פליטת גזי חממה תצנח ב-135 אלף מיליון טונות CO2 בשנה.
  • שכבת האוזון בקטבים תתאושש עד לשנת 2050.
  • התאוששות החור באוזון מעל הקוטב הדרומי צפויה להיות אטית הרבה יותר מאשר מעל הקוטב הצפוני.

המצב בישראל

מדינת ישראל אחראית לכשליש מהייצור העולמי של מתיל-ברומיד –חומר הדברה מדלל אוזון. בשל המחויבות לפרוטוקול מונטריאול, הפחיתה מדינת ישראל באופן משמעותי את השימוש במתיל-ברומיד. אחת הדרכים להפחתת השימוש במתיל ברומיד היא שימוש בחיטוי תרמי (חיטוי על ידי חימום) במקום במתיל ברומיד, למשל בבתי האריזה של תמרים מהזן מג'הול.

מאגר הידע