בתי גידול לחים, כולל נהרות, אגמים, ביצות ואזורים חופיים עד לעומק של ששה מטרים, מכסים שטח של כ-10.3 מיליון קמ"ר. 

בעולם כולו מערכות אקולוגיות של מים מתוקים נמצאות במצב של דרדור:

 
  • במהלך המאה ה-20 שונו יותר מ-50% מבתי הגידול הלחים בחלקים של צפון אמריקה, אירופה, אוסטרליה וניו-זילנד.
  • בממוצע נהרסים מדי שנה 400 קמ"ר של בתי גידול לחים כתוצאה מפעילויות האדם.
  • קצב האובדן והדרדור של בתי גידול אלה מהיר יותר משל כל מערכת אקולוגית אחרת. 

קיים קושי להעריך את מידת הפגיעה בבתי הגידול הלחים, בעיקר משום שלא בכל המקומות מתבצע ניטור רציף. ארצות הברית היא אחד המקומות היחידים בעולם שבהם מתבצע ניטור רציף אחר בתי גידול לחים. על פי נתוני U.S. Fish and Wildlife Service, בין השנים 1986 ל-1997 אבדו בכל שנה 230 קמ"ר של בתי גידול לחים פנים-יבשתיים. 

שימור מקורות המים הוא אחד האתגרים הסביבתיים הגדולים ביותר הניצבים היום בפני האנושות.

 

כ-45,000 מינים של חולייתנים חיים מסביב לבתי גידול לחים, ותנודות במספרם מעידות על בריאותם של בתי הגידול.
 
על פי Living Planet Report לשנת 2010, גודל האוכלוסיות של מינים אלו ירד ב-35% בין השנים 1970 ל-2007. צמצום גודל האוכלוסיות מאפיין גם את חסרי החוליות השוכנים בבתי הגידול הלחים.  
הצורך בהגנה על מקווי המים המתוקים הוביל לכינון אמנה בין-לאומית בנושא מקווי מים מתוקים. אמנה זו נחתמה ב-2.2.1971 בעיר רמסר באירן, ועל כן נקראת אמנת רמסר. 
אגם בקצ'קר, טורקיה.

אגם בקצ'קר, טורקיה. צילום: יעל גבריאלי

המשך קריאה

איור: המרחק מבית הגידול הלח הקרוב ביותר

מצבם העגום של בתי הגידול הלחים בישראל מהווה דוגמה להשפעה של קיטוע ואובדן בתי גידול על מערכות אקולוגיות טבעיות. במהלך 150 השנים האחרונות אבדו יותר מ-90% משטחם של בתי הגידול הלחים במישור החוף, בעיקר של גופי מים עונתיים. מתוך 192 ביצות ובריכות חורף שתועדו בעבר במישור החוף נותרו רק 35 (18%). 

אילנית מצויה

דו חיים (Amphibia) הם מחלקה של חולייתנים שכוללת בין היתר צפרדעים, קרפדות וסלמנדרות. שמם נובע מאורח חייהם: רוב המינים חיים בשלבים הראשונים של חייהם במים מתוקים, ואילו בבגרותם הם יכולים להתקיים גם ביבשה. 


מאגר הידע