עבור רבים חופשות ונסיעות ליעדים רחוקים הם מהדברים החשובים בחיים. זו אחת הסיבות לכך שתעשיית התיירות העולמית גדלה בקצב של 4% בשנה, ונחשבת למגזר מרכזי בכלכלה העולמית. תיירות ההמונים, המקומית והבין-לאומית, מספקת טיסות, מקומות לינה, מסעדות ופעילות פנאי ליותר מ-613 מיליון אנשים בכל שנה, מפרנסת למעלה מ-260 מיליון עובדים בעולם, ומושקעים בה למעלה מ-800 מיליארד דולר מדי שנה. 
בדומה לסוגים אחרים של פיתוח תעשייתי, גם לפעילות התיירותית נלווים מחירים סביבתיים, חברתיים ותרבותיים. ההרס הסביבתי הנגרם על ידי תיירות ההמונים מורגש כיום בחלק גדול מהארצות המתפתחות שבהן אין את המשאבים הכספיים והטכנולוגיים הנדרשים להתמודדות עם צריכת המשאבים ועם כמויות הפסולת שנובעים מזרימת התיירים. 

על פי מחקרים אחדים, טביעת הרגל האקולוגית של התייר הממוצע גדולה בדרך כלל מטביעת הרגל האקולוגית של התושבים המקומיים:

  • במחקר שנערך בנפאל התגלה שכל מטייל הבא לטרק בהימלאיה שורף כ-6 ק"ג של עצים ליום - זאת בארץ שבה קיים מחסור חמור בעצים ובדלקים לחימום ולבעירה;
  • במחקר שנערך במצרים נמצא שצריכת החשמל השנתית הממוצעת של בית מלון בקהיר שווה לצריכת החשמל השנתית של 3,600 בתי אב מצריים;
  • הדרישה של תיירים לפירות ים ולסרטנים באיים הקריביים נחשבת לסיבה המרכזית להיעלמות של אוכלוסיות הלובסטרים מהים;
  • האקלים החם באזורים יובשניים והנטייה של התיירים לצרוך יותר מים במלונות מאשר בביתם מחריפים את המחסור במים באזורים אלו. למשל, כמות המים שתייר צורך ביום במהלך טיול בספרד יכולה להגיע ל-440 ליטרים - כמות כפולה מכמות המים הנצרכת בממוצע על ידי אזרח ספרדי.
מקור האיור: UNEP/GRID-Arendal, Maps and Graphics Library

הגרפים מציגים את העלייה במספר התיירים שנוסעים מדי שנה ממדינה למדינה ואת ההכנסות מתיירות בין-לאומית ברחבי העולם, בין השנים 1950 ל-2000. תעשיית התיירות הבין-לאומית התרחבה באופן דרמטי במהלך 50 השנים המוצגות ונמצאת עדיין במגמת עלייה, מכיוון שרמת החיים והניידות של תושבי המדינות המתועשות ממשיכות לעלות.

בנוסף לכך, פעילות תיירותית מייצרת כמויות גדולות של פסולת וגורמת לזיהומים מסוגים שונים:
  • זיהום אוויר שמקורו בפליטה של פחמן דו חמצני וחלקיקים מזהמים אחרים ממטוסים;
  • זיהום מים שמקורו בשפכים לא מטופלים הנשפכים לנהרות ולגופי מים;
  • זיהום קרקעות כתוצאה מייצור כמויות עצומות של פסולת מוצקה.

לתיירות יש גם מחיר חברתי כבד - במקומות רבים האנשים הנושאים במחיר הסביבתי של התיירות אינם בהכרח אלה שמרוויחים ממנה. בנוסף לכך, באזורים רבים בעולם תיירים וכספם מפרים ומשנים את המבנים החברתיים ואת המסורות התרבותיות של הקהילות המקומיות.


מקורות ומידע נוסף

vital signs 2000: world tourism organization (wto)

מאגר הידע