ארץ ישראל מאופיינת במגוון גבוה של סוגי קרקעות הנובע ממגוון אזורי האקלים, המסלע, והטופוגרפיה בחלקיה השונים של הארץ. אופי הקרקע משפיע על משטר המים של הקרקע, על המליחות, על הרכב הקרקע ועל כמות המינרלים וחומרי ההזנה, וכתוצאה מכך - על מיני הצומח שבקרקע. לכן מגוון הקרקעות תורם למגוון הגבוה במיוחד של מיני צומח המאפיין את ארץ ישראל. לדוגמה:

  • אזורים הרריים של סלעי גיר קשה ודולומיט בהרי המרכז והצפון (הרי יהודה והרי הגליל העליון) מאופיינים בקרקעות טרה-רוסה עשירות במינראלים וחדירות למים. קרקעות אלה מצטברות בכיסי קרקע ובטרסות הבנויות במדרון, ומהוות בסיס להתפתחות של חורש ים-תיכוני, בדרך כלל של אלון מצוי ואלה ארצישראלית. אזורי גבעות קִרטון בשפלת ההר ובספר המדבר מאופיינים בקרקעות רנדזינה שהן חרסיתיות, אטימות ורדודות. קרקעות רנדזינה מהוות בסיס להתפתחות תצורת צומח גריגה של חרוב ואלת מסטיק, או בתות ספר שונות - בעיקר בתת הסירה הקוצנית.
  • בגולן ניתן למצוא סוגים שונים של קרקעות בזלתיות שנוצרו מבליה של זרמי בזלת או טוף וולקני. על קרקעות בזלתיות ים-תיכוניות מתפתחת תצורת יער פתוח של חברת אלון התולע או בתות עשבוניות שונות.
  • מישור-החוף, השרון והשפלה הנמוכה מאופיינים באדמת חמרה חולית ועמוקה. אדמת חמרה מתאימה במיוחד לחקלאות, ולכן מרבית חברות הצומח המקוריות באזורים האלה נעלמו לחלוטין.
  • אזורים מדבריים בנגב מכוסים בקרקעות לס ואלוביום מדברי, שהן קרקעות דקות גרגיר וחרסיתיות, המצטברות בערוצים ובכיסי קרקע כתוצאה משקיעה משנית של אבק שמגיע עם הרוחות (אבק איאולי). קרקעות אלה נאטמות בקלות ומגבירות את הנגר העילי והשיטפונות המדבריים. במקומות שבהם המים מתרכזים וחודרים לקרקע (כיסי קרקע וקרקעית הערוצים) צומחים בני-שיח מדבריים וצמחים חד-שנתיים מהירי צמיחה.  

מאגר הידע