בית הגידול אובד, בדרך כלל לצמיתות, כאשר החוף עובר פיתוח ומשאבי הים מנוצלים באופן הרסני או לא מקיים. הגורם העיקרי לאובדן של בתי גידול לצעירים הוא הסבה של בתי גידול לחים (כולל ביצות ויערות מנגרובים) לאזורי פיתוח ותשתיות. צורה חדשה של פיתוח חופים היא בנייה בלתי מבוקרת של אתרי חקלאות ימית, כגון בריכות גידול לחסילונים. חפירה של תעלות מים גורמת גם היא לאובדן של בתי הגידול האלה. בנוסף לאלו, בני האדם גורמים לאובדן הולך וגדל של בתי גידול לצעירים על ידי שיטות דיג הרסניות כמו שימוש בחומרי נפץ תת-ימיים וגרירת רשתות כבדות לאורך רצפת הים. תשתיות כמו מזחים, שוברי גלים וקירות הגנה יכולים לשנות את משטר הסחף לאורך החוף וכתוצאה מכך לשנות גם את מאזני החול והמשקעים.

חוף באינדונזיה. מקור התמונה: Lawrence Hislo,UNEP/GRID-Arendal

חוף באינדונזיהמקור התמונה: Lawrence Hislo,UNEP/GRID-Arendal


מקורות ומידע נוסף

דפים אלו הם חלק מהערכה להסברת חשיבות אזורים לגידול ורבייה ימיים. לדף הבית של הערכה לחצו. הערכה פותחה על ידי ה-Ecological Society of America. תרגום הערכה ועיבודה: קמפוס טבע, אוניברסיטת תל אביב.

אופן ציטוט הערכה:

Ecological Society of America. 2010. Communicating Ecosystem Services Toolkit: Marine Nurseries Tool kit. Online at www.esa.org/ecoservices. תרגום ועיבוד: קמפוס טבע, אוניברסיטת תל אביב, 2011. ברשת - http://earthweb.tau.ac.il/?cmd=gallery

משאבי הוראה