מרבית המינים מתקיימים ביותר מכתם אחד בנוף. לכלל אוכלוסיות המין בכל הכתמים שבנוף אנחנו יכולים להתייחס כאל אוכלוסיית-על. התפוצה של המינים מוגבלת על ידי מחסומים וסביבות "עוינות", שמגבילות את המעבר בין הכתמים השונים או למעשה את מידת הקשר שבין תת האוכלוסייה שמרכיבות את אוכלוסיית-העל.
 
היחסים בין האוכלוסיות בכתמים השונים שבנוף יכולים להיות שונים:
  • כמה אוכלוסיות שכל אחת מהן מתקיימת בכתם נפרד.
  • אוכלוסיות שיש ביניהן מעבר ונדידה של פרטים.
  • אוכלוסייה אחת שמתקיימת במרחב שכולל מספר כתמים.
 
ליחסים הללו בין תתי האוכלוסייה של מין מסוים בכתמים השונים יש חשיבות גדולה בהגנה על המגוון הביולוגי. אם המין מתפקד כמו במערכת של יבשה-איים, יש עדיפות להגנה לטווח הארוך על ה"יבשה" ופחות על ה"איים". אבל, אם ההנחה היא שלכתמים מעמד שווה, אין מקום להעדיף כתם אחד על משנהו.
במקרים רבים ניתן למצוא בתי גידול מתאימים שאינם מאוכלסים כיוון שהם מרוחקים מדי מאוכלוסיית האם. במקרים אלו מסדרונות או אבני קפיצה או ממשק של התווך יכולים להקטין את מידת הבידוד של הכתמים ולהגביר את יכולת ההגירה של המין לאותם בתי גידול, וכך לאפשר את אכלוסם.
לדפוסים אלו (ביוגאוגרפיה של איים + אוכלוסיות על) השלכות על שמירת טבע:
  • ביוגאוגרפיה של איים חוזה שבכתמים קטנים יהיו פחות מינים.
  • תיאוריית אוכלוסיית-העל מקנה לכתמים קטנים חשיבות בשימור אוכלוסיית-העל.

כמובן שהשלב הבא הוא לבחון לא רק את אוכלוסיית-העל של מין מסוים, אלא את הרכב החברות בכתמים וכיצד הן משתנות במרחב ובזמן.


מקורות ומידע נוסף

Martha J. Groom, Gary K. Meffe, C. Ronald Carroll (2006). Principles of Conservation Biology, Third Edition. Sinauer Associates 780 pp

מאגר הידע