האספירין הוא התרופה הנפוצה ביותר בעולם המערבי במאה השנים האחרונות. התרופה משמשת להורדת חום, לשיכוך כאבים ולטיפול בדלקות מפרקים. המקור של האספירין הוא בחומצה סיליצילית הנמצאת בעלים של כמה צמחים. היפוקראטס, המוכר כאבי הרפואה המערבית, תיאר כבר במאה הרביעית לפני הספירה את השימוש בעלים של עץ הערבה (Salix alba vulgaris) לשיכוך כאבים בלידות. בשנות השלושים של המאה ה-19 בודדה החומצה הסליצילית מעלי הערבה ומצמחים נוספים. נמצא כי החומר נפוץ במגוון של צמחים ומשמש להם כהגנה מפני מחוללי מחלות וכנגד עקות סביבתיות. האספירין היא התרופה הראשונה שיוצרה במעבדה. ראשית ייצורה בשנת 1860, ומשנת 1898 היא מיוצרת באופן המוכר לנו כיום. למרות זאת, רק בשנות השבעים של המאה ה-20 החלו להבין את אופן פעולתה של התרופה.

כיצד האספירין פועל?

האספירין חוסם את פעילותו של אנזים (cyclooxygenase) , המסייע בייצור של פרוסטגלנדינים (prostaglandins). הפרוסטגלנדינים אחראים על מגוון של תהליכים בגוף: הם מגרים את מערכת העצבים ומעבירים את תחושת הכאב, מעודדים זליגת נוזל מכלי דם לרקמות פגועות וגורמים להתפתחות חום. הפרוסטגלנדינים גם גורמים לטסיות הדם להידבק זו לזו ולהיווצרות קרישת הדם. מסיבה זו האספירין נמצא יעיל גם במניעת שבץ והתקפי לב.

מקורות ומידע נוסף

Sustaining Life. Editors: Chivian and Bernstein. Oxford 2008

מאגר הידע