תכונות ומיון קרקעות

קרקעות מורכבות מחומרים מוצקים, נוזלים וגזים בהרכבים שונים. חלק מהחומרים המוצקים המרכיבים את הקרקעות הם חומרים מינראליים, וחלקם - חומרים אורגניים. ככל שחופרים עמוק יותר, לכיוון שכבות הקרקע הגובלות בסלע האם, הקרקע הופכת באופן הדרגתי לחומר סלעי בעל ריכוז גבוה של מינרלים וחסר סימנים של פעילות ביולוגית. ההגדרה של מרבית הקרקעות נעשית באמצעות אפיון תכונות הקרקע עד לעומק של 200 ס"מ בלבד. אפיון וזיהוי של קרקעות מהווים את הבסיס לחיזוי היכולות והמגבלות של הקרקע, ומשמשים חקלאים, מהנדסים וגיאולוגים לקביעת ממשק הטיפול המומלץ לקרקע באזורים שונים. ההגדרה הטקסונומית של קרקע כלשהי נקבעת על-פי מפתחות עולמיים המתייחסים לתכונות שונות של הקרקעות, כמו למשל: יחס בין חומרים מינראליים לחומרים אורגניים. שכבות בתוך הקרקע (soil horizons), שנוצרות מזרימה ומהצטברות של חומרים ואנרגיה בתהליכי ההיווצרות של הקרקע. איכות הקרקע, או היכולת של הקרקע לתמוך בצמחים בעלי שורשים בסביבה הטבעית. 

ישנן תכונות קרקע שקשורות לאופי הקרקע והן קבועות: קרקע חולית, למשל, מחלחלת מים במהירות רבה יותר מאשר קרקעות חרסיתיות; בקרקעות עמוקות יש יותר מקום לשורשים מאשר בקרקעות שבהן הסלע קרוב לפני השטח. אלה תכונות קבועות שאינן משתנות בקלות. לעומת זאת ישנן תכונות של הקרקע שהן משתנות; חלקן משתנה כתוצאה מהשפעת האקלים וחלקן משתנה כתוצאה משינויים שחלים בקרקע בתגובה לטיפולים שונים. כך למשל סוגים שונים של טיפולים חקלאיים ישפיעו על כמות החומר האורגני בקרקע, על המבנה של הקרקע, על יכולתה לאצור חומרי הזנה ומים ועל המגוון היצורים החיים בה.