ועידת האומות המאוחדות שהתקיימה בסטוקהולם (שוודיה) בשנת 1972 מיקדה לראשונה את תשומת הלב של הקהילה העולמית במשבר הסביבתי. בעקבות הוועידה הוקמו במדינות רבות משרדים ממשלתיים וארגונים לא-ממשלתיים
(NGOs) שעסקו בשימור משאבי טבע ובטיפול בבעיות סביבתיות. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, עם ההכרה הגוברת למשמעות העולמית של המשבר הסביבתי, נוכחה קהילת העולם שיש לבחון באופן מעמיק יותר את הקשרים בין התדרדרות סביבתית לבין גורמים חברתיים-כלכליים כמו עוני ונחשלות. 
בשנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה ההכרה כי חייבים לאזן בין הצרכים הכלכליים והחברתיים של אוכלוסייה הולכת וגדלה ובין שימור משאבי הטבע בהווה למען הדורות הבאים. הכרה זו התגשמה במונח של "פיתוח בר-קיימה".

כריית חימר לבנייה, בנגלדש. צילום: איתי גבריאלי, המכון הגיאולוגי.

כריית חימר לבנייה, בנגלדש. צילום: איתי גבריאלי, המכון הגיאולוגי. 

מאגר הידע