אחת השאלות המרכזיות בקשר לטיפוח הטבע העירוני היא האם שימור וטיפוח הטבע בעיר תורם תרומה ממשית לשימור המגוון הביולוגי המקומי והעולמי. לתשובה לשאלה זו יכולה להיות השפעה מכרעת על מדיניות התכנון והניהול של משאבי טבע. לדוגמה, האם כדאי לפתח אזורי פארקים ושטחי טבע בתוך העיר ולפזר את שכונות הערים על פני שטחים נרחבים או לצופף את העיר עד כמה שניתן ולצמצם את התפשטות העיר לשטחים הפתוחים שמחוצה לה. אם טיפוח הטבע העירוני אכן תורם לשימור של המגוון הביולוגי, הרי שכדאי להגדיל את שטח הערים על חשבון השטחים הפתוחים.

בהסתמך על סקירת הספרות המקיפה שערכה ענבל בריקנר-בראון, התשובה לשאלה הנדונה היא בהכללה כנראה שלילית – טבע עירוני איננו תורם באופן ישיר לשמירת המגוון הביולוגי, לא ברמה המקומית ולא ברמה העולמית.

לשימור אוכלוסיות מבודדות של בעלי חיים בעיר שתגובתם לעיר היא בדרך כלל הימנעות, אין משמעות מבחינת שמירה על אוכלוסיית המין. מבחינת שמירת טבע אוכלוסיות אלו אינן שונות מאוכלוסיית גן חיות. אוכלוסיות נודדות או בעלות ניידות גבוהה (ציפורים, עטלפים, מיני פרפרים וכו') מצויות בעיר וגם מחוצה לה ולהימצאותם בעיר אין חשיבות מיוחדת מבחינת שמירת טבע. חשוב לציין כי ישנם מקרים פרטיים בעלי חשיבות לשמירת טבע אך יש להתייחס כאל מקרים נקודתיים ויוצאים מן הכלל ולטפל בהם בהתאם. מקרה ייחודי שנהוג לתת אותו כדוגמה לשימור מין בשטחים עירוניים הוא המקרה של כחליל הגליל (Apharitis cilissa), מין נדיר של פרפר ששרידיו בארץ הם שתי אוכלוסיות קטנות – במירון ובאזור הכניסה הצפונית לחדרה – המונות עשרות פרטים כל אחת. מקרה נוסף הוא שלולית החורף בנתניה הנחשבת לאוצר טבע יחיד במינו, וקיימים בה מינים נדירים כגון הנורית הנימית, צמח מים הנמצא באירופה, אך בישראל נחשב לנכחד כבר 40 שנה.

מאמצים לשמר מינים נדירים בעיר ואפילו משיכה מכוונת של מינים שונים (על ידי יצירה של מקומות קינון ואתרי האכלה למשל) עלולים לעתים ליצור מלכודת אקולוגית מסוכנת. מלכודת אקולוגית היא בית גידול שנראה אטרקטיבי לפרטים במין מסוים, ולכן מושך אותם אליו, אך למעשה הוא מציע אפשרויות הישרדות ו\או רבייה דלות יחסית. בתי הגידול האלה מהווים עבורם מלכודת מוות, אם גודל האוכלוסייה קטן מכדי שתיווצר התאמה לתנאי הסביבה ולאותות החדשים.

חוקרים שניתחו את השפעותיהם של שינויים מעשה ידי אדם על תכונות ומרכיבים של מגוון ביולוגי (בהתבסס על ספרות מקצועית ועל ניסיונם כביולוגים של שמירת טבע) מצאו שסביבות שהשפעת האדם בהן היא גבוהה ביותר (סביבה בנויה) במרבית המקרים כנראה לא שומרות על המגוון הביולוגי ברמת הגנים, ברמת המין והאוכלוסייה, וברמת החברה והמערכת אקולוגית.

בתי גידול עירוניים מאופיינים בדרך כלל במינים המשגשגים בקרבת בני אדם. עם זאת, בתגובה לעלייה במידת הפיתוח יש ירידה בשפע (שכיחות) של מינים מקומיים הרגישים לשינויים בבית הגידול ולנוכחות בני אדם. מגוון המינים לאורך המפל העירוני-כפרי נמוך ביותר בסביבה הבנויה במרכז העירוני.

מינים שהם "נמנעים עירוניים" מוגדרים כמינים התלויים לחלוטין במשאבים טבעיים לקיומם, ולכן הם נדירים בעיר. עלייה בשפע אופיינית למינים שהם "מסתגלים עירוניים" או "מנצלים עירוניים", המסוגלים לנצל לקיומם משאבים מעשה ידי אדם. אולם אלו מינים שבדרך כלל אינם זקוקים לשימור. אומנם אזורים מסוימים בעיר, למשל פארקים ציבוריים, מאופיינים בעושר מינים גבוה במיוחד, אך זה נובע בעיקר מנוכחותם של מינים זרים לצד מינים סתגלנים ונצלנים עירוניים.

מאגר הידע