תארו לעצמכם כר מרעה משותף ובו רועות כל פרות הכפר. לרועה הבודד יש מניע להגדיל את עדר פרותיו – ככל שהעדר יהיה גדול יותר רווחיו יעלו. אך מה יקרה כאשר הוא יקנה פרה נוספת? – רועה זה בוודאי ירוויח, אבל עומס הרעייה על כר הדשא יגדל ולבסוף המרעה יידלדל. כך ייווצר מצב שרועה אחד ירוויח מהפרה הנוספת, אבל כל תושבי הכפר ישאו בהפסד שייגרם מהעומס שתיצור הפרה הנוספת בכר הדשא המוגבל בשטחו; מי שיישא בעלות ובנזקים למרעה יהיו כלל הרועים. 
 
זוהי הדוגמה שגארת הרדין (Garrett Hardin) הציג בשנת 1968 במאמרו בכתב העת Science בבואו לדון בשימוש במשאבי הטבע המשותפים לכולנו: האוויר, האוקיינוסים, המים ועוד. זוהי "הטרגדיה של נחלת הכלל". הבנתה של הטרגדיה תתרום להבנת הכוחות שמביאים להרס הסביבה. 
 
הטענה המרכזית של הטרגדיה של נחלת הכלל היא כי "כל משאב שמשותף לכלל הציבור בסופו של דבר ייהרס":
  1. "משותף" פירושו שאינו בבעלות של מישהו אחד ולכן כולם הם בעליו.
  2. "בסופו של דבר" פירושו אחרי הרבה שנים, לעתים מאות שנים. ככל שיותר אנשים ישתמשו במשאב, קצב הריסתו יגבר.
  3. המשאבים המשותפים צריכים להיות נגישים לניצול.
עמוד השער של מגזין Science שעסק בטרגדיה של נחלת הכלל

הרדין כותב: 

"האינדיבידואליזם מטופח מפני שהוא מביא חירות, אבל זוהי מתנה מותנית: ככל שגודל האוכלוסייה עולה על כושר הנשיאה של הסביבה, צריך לוותר על יותר חירויות. כאשר הערים גדלות, החירות לחנות מוגבלת על ידי מספר מדחני החנייה או מספר החניונים בתשלום. התנועה מבוקרת באופן חמור. ברמה העולמית מדינות מפקירות לא רק את חופש הימים אלא גם את חופש האטמוספרה, אשר מתפקדת כמבלע משותף לפסולת האווירית. הצפי הוא כי בעתיד ככל שאוכלוסיית העולם תגדל יתווספו מגבלות רבות." 
אם כן, מהו הפתרון? – הרדין מציין כי הטרגדיה של נחלת הכלל היא דוגמה לקבוצת הבעיות שאין להן פתרון טכני, כלומר פתרון שדורש שינוי רק בטכניקות של מדעי הטבע, ואינו דורש כלל או רק מעט שינוי בערכים או ברעיונות המוסר. לכן כל פתרון דורש שאנחנו, כחברה, נשנה את ערכי המוסר שלנו. לדוגמה, אנחנו יכולים להחליט ששימוש בלתי מוגבל באוויר אינו קביל יותר מבחינה מוסרית. חייבות להיות מגבלות על מה שניתן לשחרר לאוויר. הערכים המוסריים או האתיים יביאו אם כך לשינוי בשימוש במשאבים. כיצד ניתן לעשות זאת?
 
אוסטרום ועמיתיה הציעו תשובה אפשרית: 
"פתרון בעיות [משותפות] כולל שני מרכיבים נפרדים:
  1. הגבלת הנגישות
  2. יצירת תמריצים (בדרך כלל על ידי נתינת זכויות אינדיבידואליות ל- או מניות של המשאב) למשתמשים כדי שישקיעו במשאב במקום לנצל אותו ביתר."

הרדין לא היה הראשון שדיבר על המשאבים המשותפים. כבר הרומאים עסקו בכך בקובץ החוקים שפרסם הקיסר יוסטיניאנוס ב-529 לפני הספירה.


מקורות ומידע נוסף

דיימונד, ג'ארד. (2008). התמוטטות: מדוע נפלו הציוויליזציות הגדולות של העבר? האם זה יכול לקרות לנו? הוצאת מטר

Hardin, Garret. (1968) "The Tragedy of the Commons." Science, 162: 1243-1248

Hardin, G. (1998). "ESSAYS ON SCIENCE AND SOCIETY: Extensions of "The Tragedy of the Commons." Science, 280 (5364): 682-683

Hawken, P. (1993). The Ecology of Commerce, Harper Business

Ostrom, E., J. Burger, et al. (1999). Revisiting the Commons: Local Lessons, Global Challenges. Science, 284 (5412): 278-282

Tragedy of the Commons.Science. Special  Issue.  Decmber 2003

קודקס יוסטיניאנוס (AD 529), החוק של יוסטיניאנוס, ספר II, חלק III על חלוקת הדברים

מאגר הידע