1979

ועידת האקלים הראשונה בז'נבה, שוויץ. בוועידה זו הוכרז על הקמת מספר גופים: ארגון המטאורולוגיה העולמי (WMO), תכנית הסביבה של האו"ם (UNEP) והמועצה הבינלאומית של איחוד המדענים (ICSU).

1998

הקמת הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC), שאחראי על הערכת הידע הקיים על שינויי אקלים והשפעתם.

1990

הדוח הראשון של ה-IPCC מאשר שכדור הארץ מתחמם ושלאדם יש אחריות להתחממות. דוח זה היווה את הבסיס לניסוח אמנת המסגרת של האו"ם בדבר שינויי אקלים (UNFCCC). 

1992

ועידת האקלים בריו דה-ז'ניירו. במסגרת הוועידה ובעקבות הדוח הראשון של ה-IPCC משנת 1990, הוכרזה אמנת המסגרת של האו"ם בדבר שינויי אקלים (UNFCCC). מטרת גוף זה – לייצב את ריכוז גזי החממה ברמה שתמנע פגיעה במערכת האקלימית. 195 מדינות חתומות על האמנה והן מקיימות כינוס מדי שנה.

1997

אימוץ פרוטוקול קיוטו, שהציב לראשונה יעד מדויק לצמצום הפגיעה במערכת האקלימית. המדינות המפותחות החברות התחייבו להפחית את פליטות גזי החממה בשיעור של 5% מרמת הפליטות ב-1990 עד לשנת 2012.

2005

ב-36 מדינות מפותחות נכנס לתוקפו פרוטוקול קיוטו. ארצות הברית ואוסטרליה לא לקחו חלק בפרוטוקול. החל בשנת 2005 כונסו ועידות משותפות של ועידת האקלים ופרוטוקול קיוטו (COP11/CMP1).

2007

תכנית הפעולה של באלי. הוצגה מפת דרכים הכוללת תכנית פעולה להמשך המשא ומתן. תכנית הפעולה עוסקת בחזון המשותף, צמצום פליטות, הסתגלות, טכנולוגיה ומימון.

2009

ועידת COP15/CMP5 בקופנהאגן. דנמרק אישרה את היעד המשותף של הגבלת התחממות כדור הארץ ל-2 מעלות צלזיוס, אך לא נחתם כל הסכם בינלאומי.

2010

ועידת קנקון, מקסיקו. לקראת הוועידה, מעל 140 מדינות הביעו תמיכה בהסכם קופנהגן ומעל 80 מדינות הגישו למזכירות האמנה יעדי הפחתה ופעולות להפחתת פליטות גזי חממה. 

2015

ועידת האקלים בפריז, צרפת (COP21)הוועידה ה-21 של האו"ם לשינויי אקלים שמה לעצמה מטרה לגבש מדיניות שתמתן את שינויי האקלים, כך שהטמפטרטורה לא תעלה ביותר מ-2 מעלות עד לשנת 2100. 

באנר ועידת האקלים בפריז

מאגר הידע