מסתגלים עירוניים, מקומיים וזרים כאחת, הם מינים שמצליחים להסתגל לבתי הגידול הייחודים שנוצרים בעיר, ומשום כך האוכלוסיות שלהם גדלות בעקבות השינויים שחלים בסביבה והמעבר מסביבה טבעית לסביבה עירונית. 
לדוגמה, צמחי מעזבות המופיעים מוקדם בשלבי התפתחות חברת הצומח נפוצים בבתי גידול מטופחים כמו פארקים וגינות פרטיות ובאזורי מסחר ושטחים נטושים. בישראל נפוצים כותלית יהודה (Parietaria judaica), מיני חלבלובים (Euphorbiacea spp.), חלמית (Malva sylvestris ו-Malva nicaeensis) וירבוז (Amaranthus retroflexus). נפוצים גם מינים המופצים באמצעות ציפורים כגון לנטנה (Lantana camara) ומינים המופצים על ידי עטלפים וציפורים כגון פיקוס קדוש (Ficus religiosa) ופיקוס השדרות (Ficus microcarpa).
לעתים השפע (מספר הפרטים)  של מינים מסוימים בעיר עולה על זה שבטבע הודות ליכולת שלהם לנצל קשת רחבה של אתרי מחייה ומזונות, כולל משאבים המסופקים להם בידי אדם כגון עצי נוי, גידולים חקלאיים ואשפה. אחת הדוגמאות הבולטות בישראל למין מקומי שהרחיב את תפוצתו עם העלייה בשיעור ההתיישבות האנושית היא הצופית (Nectarinia osea). מין זה היה נדיר ביותר בראשית המאה ה-20 והוא נמצא בעיקר בעמק הירדן התחתון ובנאות המדבר ליד חופי ים המלח ביריחו ובעין גדי. מאז שנות ה-30 הרחיבה הצופית את תחום תפוצתה  בשיעור ניכר. כיום זוהי ציפור נפוצה מאוד בגינות כמעט בכל רחבי הארץ. התפשטותה כנראה באה בעקבות ריבוי גינות הנוי בהן נפוצים פרחים רבים שופעי צוף כל ימות השנה, כגון היביסקוס סיני (Hibiscus rosa-sinensis). מינים אחרים שהרחיבו את תפוצתם הם שחרור (Turdus merula), שמאז ראשית המאה ה-19 הרחיב את תפוצתו ממקום חיותו הראשוני ביערות והחל להסתגל לנופים מעשי ידי אדם בערים, בפארקים ובמטעים, קיפוד מצוי (Erinaceus europaeus concolor) שמוצא את מזונו גם במזבלות ומנצל שיירי מזון של בני אדם וחרדון מצוי (Agama stellio) שהוא בעל זיקה למשכנות אדם.

לתפוצתם של מינים סתגלנים תורמת גם העובדה שעל פי רוב אין להם בעיר טורפים טבעיים, כמו במקרה של העורבני (Garrulus glandarius), שהתפשטותו היא, ככל הנראה, כתוצאה של גורמים אחדים, ביניהם השמדת הניצים ונטיעת מטעי פקאן. 
בין מיני העופות הסתגלנים יש ייצוג גבוה למספר גילדות, ביניהן מינים אוכלי-כול כגון מינים ממשפחת העורבים (Corvidae spp.), מינים המוצאים את מזונם על הקרקע (ground forager) כגון דוכיפת (Upupa epops) ומינים אוכלי זרעים כגון פרושים (Fringillidae spp.). אלו מינים הנהנים משפע בתי גידול יצרניים, למשל מדשאות וצמחי תרבות המספקים מקור עשיר של חסרי חוליות, מזון צמחי וזרעים. מינים נפוצים כגון הזרזיר המצוי (Sturnus vulgaris) והנחליאלי הלבן (Motacilla alba) מנצלים איי חום עירוניים כאתרי לינה ומיני סיסים (Apus spp.) מנצלים גגות רעפים ומסילות תריסים למקום לינתם.

מקרב היונקים ישנם סתגלנים המוצאים מחסה בעיר ואף מנצלים את מקורות המזון העשירים בה. יונקים מתחפרים נמנעים ממפגש עם בני אדם בעיר ומוצאים בה מקלט בזכות יכולת ההתחפרות שלהם. הם נהנים משורשים, מעשבים, מצמחי תרבות ומחסרי חוליות שהם מוצאים במדשאות העירוניות. בערים בישראל נפוצים למשל חולדים (Spalax leucodon ehrenbergi). בשדרות רוקח בתל אביב לדוגמה נצפתה מחילת חולד באורך של כמאה מטרים על אי תנועה לאורך אבני השפה. עטלף הפרי המצוי (Rousettus aegyptiacus) כנראה לא היה בארץ עד לפני 5,000 שנה, אז הובאו לארץ מיני עצי פרי כגון החרוב והשקמה הנושאים פירות כל השנה (גם בחורף). לפני כן לא יכלו העטלפים לשרוד את החורף ללא מזון. כיום זהו מין מתפרץ בעיקר בשל גינון של מיני פיקוס. מין זה מתנחל בחניונים תת-קרקעיים (בתל אביב כמעט בכל חניון) בשל תנאי האקלים הדומים למערה השוררים במקומות אלו.

מאגר הידע