כיון שהגדרת יישוב כעירוני אינה אחידה, קשה לומר מתי בדיוק התפתחה העיר הראשונה; זה היה תהליך הדרגתי שחל לפני כ- 7,000-5,500 שנה במזרח הקדום.
אחד התהליכים המרכזיים שאפשרו את גידול האוכלוסייה העירונית היה ביות של בעלי חיים וצמחים ובשלב מאוחר יותר התייעלות החקלאות. ככל שהחקלאים הצליחו לייצר יבולים בעודף לטובת תושבי הערים, כך האוכלוסייה העירונית, שלא ייצרה את מזונה בעצמה, יכלה לגדול.
מאז ימי שוּמֵר האוכלוסייה העירונית הלכה וגדלה, אך למרות זאת חלקה באוכלוסייה הכוללת נשאר קטן עד המאה ה-20. התפתחות המסחר הבין-לאומי במאות ה-16 וה-17 הביאה לשגשוגן של ערים רבות ולהקמת ערים נוספות. התפתחות התעשייה במאות ה-18 וה-19 הביאה לגידול משמעותי נוסף באוכלוסיית הערים, ובתחילת המאה ה-20 כ- 15% מאוכלוסיית העולם ישבה בערים.
 
כיום מחצית מאוכלוסיית העולם חיה בישובים עירוניים. עם זאת, חשוב לציין כי השטח העירוני מהווה בממוצע רק כ-3% מהשטח היבשתי של כדור הארץ.

כמחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים

בשנת 1992 התגוררו בערים כ-2.4 מיליארד איש. עד לשנת 2009 גדלה האוכלוסייה בערים בשיעור של 45% ומנתה כ-3.5 מיליארד איש. התוספת של מיליארד איש "עירוניים" – כמעט 200 אלף איש חדשים מדי יום – גדולה פי 32 מאוכלוסיית טוקיו ופי 110 מאוכלוסיית פריז.
העלייה חסרת התקדים בגודל האוכלוסייה העירונית, הצפויה להמשיך (אם כי בקצב איטי יותר) גם בעשורים הבאים, תדרוש תשומת לב מיוחדת כדי לקיים את החיים בערים בצורה מקיימת יותר, מבחינה חברתית, כלכלית וסביבתית גם יחד.
האוכלוסייה המתגוררת בערים אחראית מצד אחד ל-75% מצריכת האנרגיה העולמית ול-80% מפליטת הפחמן הדו-חמצני, בהיבט של הצריכה. מן הצד האחר, 25 הערים המובילות בעולם מייצרות יותר ממחצית של ההון העולמי.
העלייה בשיעור העיור מצביעה על הצורך בהשקעות ארוכות-טווח המתייחסות למידת הפגיעות. הדחיפות היא רצינית, בהתחשב בכך ש-30 עד 50 אחוזים מאוכלוסיית הערים במדינות המתפתחות מתגוררת ביישובים שפותחו באזורים פגיעים מבחינה סביבתית, פגיעים לסכנת הצפות או לתנאי סביבה קיצוניים אחרים, ובמקומות שבהם הדיור הוא דל ושירותים בסיסיים חסרים.

סך הכל אוכלוסייה עירונית
אוכלוסייה עירונית - שיעור מכלל האוכלוסייה
אוכלוסייה עירונית - קצב גידול

מאגר הידע