אגן היקוות הוא שטח יבשתי שבו כל המים הניגרים על פני הקרקע מתנקזים לנהר מרכזי אחד. אגני ההיקוות של הנהרות בעולם יוצרים פסיפס הידרולוגי, המשתרע על פני 45.3% מהשטח היבשתי של העולם. 261 מאגני ההיקוות והנהרות הגדולים בעולם משותפים לשתי מדינות או יותר. לכן ניהול בר-קיימה של משאבי מים דורש הסכמים בין-לאומיים ושיתוף פעולה בין מדינות.

האזורים הטרופיים מאופיינים בנפחי זרימה גבוהים יחסית לשאר אזורי האקלים העולמיים. לדוגמה, בנהר האמזונס בדרום אמריקה זורמים 15% מהמים הניגרים מהיבשות לאוקיינוסים. לעומת זאת, אזורי אקלים מדבריים ויובשניים, המכסים כ-40% מהשטח היבשתי בעולם, תורמים רק 2% מכמות הנגר העילי הזורם אל הימים.

נפח הזרימה בנהרות משתנה משנה לשנה, אך הוא מחזורי בטבעו. בתקופות מסוימות ניכרות סטיות משמעותיות מערכי הזרימה הממוצעים. בשנים 1944-1940, 1968-1965 ו-1979-1977, למשל, נמדדה ירידה בזרימת הנהרות בכל העולם. כמות המים השנתית שזרמה בנהרות בתקופות אלו הייתה נמוכה ב-1,600 עד 2,900 ק"מ מעוקב מהממוצע הרב-שנתי. לעומת זאת, בין השנים 1927-1926, 1952-1949 ו-1975-1973 נמדדה זרימה גבוהה מהממוצע העולמי הרב-שנתי. במהלך שני העשורים האחרונים של המאה ה-20 חלה עלייה בנפח הזרימה בנהרות בדרום אמריקה וירידה בנפח הזרימה בנהרות באפריקה . 

כדי לקיים משק מים מאוזן ובר-קיימה בעולם, יש לערוך מעקב אחר נפח זרימת המים בנהרות ואחר איכות מי הנגר המגיעים עם הנהרות לחופי הימים ולאוקיינוסים. שימושי קרקע שונים באגני ההיקוות של הנהרות משפיעים על כמויות הסחף היבשתי (סחופת, סדימנטים) המוסעים על ידי הנהרות מהיבשות לימים, וכן על כמויות המזהמים וסוגי המזהמים המגיעים לחופי הים.

מפה: אגני היקוות עיקריים בעולם

מאגר הידע