הסוגיה של השפעת האדם על אזורי הגידול לצעירים היא מורכבת ומערבת לא רק גורמי השפעה רבים ומגוונים הפועלים יחדיו, אלא גם השפעות שמצטברות במהלך הזמן. לרוע המזל, לרוב אנו מגיבים להשפעות כאלו על מערכות טבעיות רק לאחר שהנזק כבר נעשה – ובדרך כלל התגובה שלנו מצומצמת מדי ומאוחרת מדי. בדומה למשל על אווזת הזהב, אנו עלולים להתחרט על ההרס שגרמנו לבתי הגידול רק לאחר שהשירותים האקולוגיים שלהם יאבדו.

 
במסגרת תכנית "Clean & Green" באינדונזיה נוקו עשרות חופים מפסולת המהווה אחד האיומים הסביבתיים העיקריים במדינה. מקור התמונה: Lawrence Hislop, UNEP/GRID-Arendal

במסגרת תכנית "Clean & Green" באינדונזיה נוקו עשרות חופים מפסולת המהווה אחד האיומים הסביבתיים העיקריים במדינה. מקור התמונה: Lawrence Hislop, UNEP/GRID-Arendal 

ניהול משולב של שימושי קרקע

ניהול משולב של שימושי קרקע

ניהול משולב של אגני ההיקוות, תכנון שימושי קרקע ותסקירי השפעה על הסביבה הם כלי מפתח להגנת אתרי הגידול לצעירים. בעיות מורכבות דורשות פתרונות כוללים. מסיבה זו, ההתמודדות עם סוגיות של אובדן ודרדור בתי גידול לצעירים שמתייחסת רק לאיום יחיד לסביבות אלו, אינה דרך יעילה ביותר לפתרון הבעיה. כדי לפתור את הבעיה, נדרש מבט כולל על הדרכים שבהן אנחנו משפיעים על אזורי הגידול . עלינו לזהות את האיומים העיקריים וליישם ממשק כולל. חלק גדול מהמאמצים חייב להיות מוקדש לפתרון הקונפליקטים בין בעלי העניין השונים. ניהול יעיל של אזורים חיוניים אלו משמעו תיאום הבקרות על הזיהומים, הגבלות פיתוח, ניהול ענפי דיג ומחקר מדעי. כדי שהפתרון יהיה כולל, אין להסתפק רק בניהול משולב של בתי גידול ימיים לצעירים, אלא נדרש גם ניהול משולב של אגן ההיקוות ותכנון שימושי שטח. זאת כדי להבטיח שהשפעות שליליות ממרחקים לא יגיעו לאזורי הגידול לצעירים.
כדי להבין היטב את מאזני הרווח וההפסד של פיתוח חופים, של דרדור הסביבה (למשל בגלל שפיכת פסולת) או של ניצול של אזורי גידול ורבייה, על תסקירי השפעה על הסביבה לקחת בחשבון את מלוא הערך של האזורים הללו. התסקירים צריכים להתחשב גם בהשפעות המצטברות בהיבט של פיתוח בהווה ובעתיד, כדי להימנע מכך שהחלטות קטנות לכאורה יקבעו את סדרי העדיפות לטווח הארוך. תוכניות המתאר ותהליכי האישור לפיתוח שעלול לפגוע בסביבה צריכים לקחת בחשבון את התהליכים והשירותים שאזורים אלו מספקים.

הגדרת אזורים ימיים מוגנים

הגדרת אזורים ימיים מוגנים

כאשר אזור מזוהה כאזור גידול לצעירים חשוב במיוחד, יש לנקוט בצעדים לשימור השטח והמינים החיים בו על ידי הגדרתו כאזור מוגן. האזורים המוגנים יכולים להיות שמורות דיג קטנות שבהן חל איסור דיג או שהם יכולים להתקיים בתוך אזור רחב יותר בעל מגוון שימושים. כיום יותר ויותר אזורים ימיים מוגנים מוקמים כרשת של אזורים, כדי להבטיח את קיומם של האזורים הרגישים ביותר בתוך מרחב גיאוגרפי גדול.
כדי שאזורים ימיים מוגנים ימלאו את יעדם בהגנה על בתי הגידול, על הדגה ועל המגוון הביולוגי, הממשק שלהם צריך להתייחס לכלל הגורמים המאיימים על האזורים הימיים ואזורי החוף. האיומים על אזורי הגידול והרבייה הם רבים ומצטברים עם הזמן. לכן אזורים מוגנים שמתמודדים רק עם חלק מהאיומים ייכשלו בדרך כלל בהגנה על המערכת האקולוגית או על בתי הגידול והשירותים שהם מספקים. חייבים להכיר בכך שתוכניות מתאר אינן תרופה לכל המחלות, והתווך שבו "האיים המוגנים" האלה מתקיימים חייב להיות מנוהל כראוי.

ניהול דיג על בסיס המערכת האקולוגית

ניהול דיג על בסיס המערכת האקולוגית

באופן היסטורי, רוב ענפי הדיג הימי נוהלו על בסיס של מלאי או מדגה. עם הזמן גברה ההבנה שגישת המין הבודד אינה יעילה בשמירה על תהליכים אקולוגיים מורכבים במערכות ימיות ומערכות החוף. רשויות הממשק של ענפי הדיג ושל שמירת הטבע נוקטים כיום בגישה חדשה לממשק דיג מבוסס מערכת אקולוגית – ממשק שבוחן את יחסי הגומלין בין המינים הרבים ואת מגוון בתי הגידול הקשורים זה לזה שיצורים אלו צריכים כדי לשרוד ולהתרבות. ההגנה על אזורי הגידול והרבייה חייבת להתבטא באופן משמעותי בממשק דיג מבוסס מערכת אקולוגית. כתוצאה מהתייחסות חדשה זו, אנשי שמירת טבע ומנהלי האזורים המוגנים החלו לעבוד עם ביולוגים של מדגה ומנהלים – כדי לגשר על הפער בין התחומים. אוכלוסיות בעלות ייחוד גנטי צריכות להיות מוגנות גם הן.
הגנה על בתי גידול בעלי חשיבות מרכזית כמו בתי גידול לצעירים היא מרכיב הכרחי בגישה שמבוססת על מערכת אקולוגית. למרות זאת, ישנה ביקורת על הדרכים שבהן גישה זו מיושמת בניהול הדיג בארצות הברית ובמקומות אחרים. לדוגמה, הייעוד של בתי גידול הכרחיים (Essential Fish Habitat), שכולל אזורי גידול לצעירים, נעשה עבור מינים שמנוהלים ברמה הפדראלית בארצות הברית, אבל ישנם ביולוגים של מדגה שטוענים שזה בלתי-יעיל במשאבי הניהול.

שימוש בר-קיימה בשטחים

שימוש בר-קיימה בשטחים

גם כאשר אנשים מודעים לחשיבות של בתי הגידול לצעירים, הם לא תמיד יכולים לעצור את הפעילויות שהורסות או פוגעות באזורים אלו, אלא אם משאבים אחרים או תחומי פרנסה אחרים זמינים. לדוגמה, בוני סירות באיים במזרח אפריקה נאלצים לכרות מנגרובים מאזורים חיוניים לגידול צעירים, אפילו שאלו תומכים גם בדגה רבה שעליה מבוססת תעשיית הבנייה של הסירות. לסוחרים האלה יש מעט חומרים חלופיים לבניית הסירות, חוץ מאשר במקרים שבהם פרויקטים לשמירת טבע הציעו חלופות ולימדו את המקומיים כיצד להשתמש בהן. החיפוש אחר חלופות חיוני במיוחד באזורים שבהם ניצול המשאבים עולה על קצב התחדשותה של המערכת האקולוגית או שהוצאת המשאבים מהם גורמת לשינויים פיזיים משמעותיים בבית הגידול.
השימוש הבלתי-מקיים אינו נחלתם הבלעדית של המקומיים או של אלו הפועלים בקנה מידה קטן. דיג מסחרי בקנה מידה רחב אחראי למרבית ההרס והדרדור של אזורי הגידול, והדרישה למוצרי דיג מניעה את הגידול במדגה ובחקלאות הימית, שהם שניהם בלתי-מקיימים, הן מבחינה אקולוגית והן מבחינת הצדק החלוקתי.

שליטה בזיהום

שליטה בזיהום

זיהום של אזורי הגידול לצעירים הוא גורם משמעותי ביותר לאובדן של שירות מערכת חשוב זה בחלקים גדולים בעולם. דישון יתר של מי החופים, שמקורו במזהמים יבשתיים ושפכים שמוזרמים לנהרות ולמי החופים, הוא בעיה חמורה במיוחד. שיטה אחת למיתון הבעיה היא לשמור על בתי הגידול הלחים ולשקמם או לבנות בתי גידול לחים שפועלים כמסננים של מזהמים ומונעים את כניסתם למי החופים. שיטה אחרת היא לעודד שיטות של שימושי קרקע כגון הקמת אזורי חיץ בשטחי חקלאות ויער שיכולים למנוע שטיפה של דשנים, סחף וכדומה. יש גם להשקיע במחקר ולתמוך בשיטות יצור חקלאיות שמבטלות כליל או מפחיתות את השימוש בחומרי הדברה וקוטלי עשבים. כדי למנוע זיהום של פחמימנים ורעלים אחרים, יש לשפר את דרכי הטיפול בפסולת עירונית ובסחף. ניקוי הערוצים מסחף צריך להיות מבוקר כדי למנוע שחרור מזהמים מהקרקע לעמודת המים, אשר עלולים להשפיע על אזורי הגידול. בכמה אזורים יש להיערך עם תוכניות פעולה, ציוד מתאים וצוות מיומן שיוכל להתמודד עם מקרים מצערים של דליפות נפט או חומרים מסוכנים.

חיבור

חיבור

גישה אל אזורי הגידול לצעירים ומהם חשובה מאוד. מבנים שמפריעים לגישה יכולים להפוך אזורי גידול לריקים מצעירים. פעילות האדם פוגעת בקשר בין אזורי צעירים ואתרים אחרים גם על ידי דרדור הסביבות שמחברות ביניהם. לדוגמה, אתרי פסולת הממוקמים במסדרונות ההגירה של צבי ים גילדיים בין בית הגידול לצעירים ובין שטחי חיפוש המזון של בוגרים, מפריעים לגידול של האוכלוסיות. לכן הגנה על אזורי הגידול איננה מספיקה, ויש לשמור גם על הנגישות בין האתרים. מכיוון שלמינים ימיים רבים יש הפצה לרוולית ושיעור תמותה גבוה בשלבי החיים המוקדמים, יש להשקיע מאמצים בזיהוי מקומות החיבור שנמצאים בסכנה.

שיקום אזורי מפתח

שיקום אזורי מפתח

באופן תיאורטי, אפשר לשקם חלק מבתי הגידול שנהרסים, כמו למשל יערות מנגרובים וביצות. עם זאת, שיקום כזה נושא עמו גם סיכון, מכיוון שעדיין לא הוכח שבתי גידול מלאכותיים אכן מקיימים את כלל שירותי המערכת האקולוגית. שיקום עשוי להיות קשה אם קו ההתחלה הוסט והמאפיינים והמצב האקולוגי של האזור כולו השתנו. יתרה מכך, המחיר של שיקום כזה יכול להיות עצום, כפי שניתן ללמוד מתקציב מיליארדי הדולרים שהקצה הקונגרס האמריקאי לשיקום המערכת האקולוגית של ה-cordgrass. כמעט כלל אצבע הוא שמרבית האקולוגים וקובעי המדיניות יסכימו שהגיוני יותר להגן על המערכת האקולוגית מלכתחילה מאשר לאבד אותה ואז להשקיע זמן וכסף בניסיונות לשקמה.
 

קידום מחקר

קידום מחקר

דרוש מחקר נוסף בנושאים של תפקוד מערכות אקולוגיות, שימוש מקיים והערכה כלכלית. הבנתנו את המערכות הימיות באופן כללי ואת אזורי הגידול לצעירים באופן פרטני רחוקה מלהיות מושלמת. בגלל החשיבות של אזורים אלו לביוספרה ולמין האנושי, חובה עלינו לחקור את השאלות הבסיסיות: כיצד מערכות אקולוגיות אלו מתפקדות? מהי ההשפעה האמיתית של פעולות האדם עליהן? מה ניתן לעשות כדי למתן את האובדן והדרדור של בתי גידול אלו? יש לכתוב פרוטוקולים למחקר ולקבוע סדרי עדיפויות כדי לחבר את תוצאות המחקרים השונים ולהבין טוב יותר את הדרישות האקולוגיות של מינים ימיים.
כדי לשכנע את קובעי המדיניות ואת הציבור שהגנה על בתי גידול לצעירים היא בחשיבות עליונה, חייבים להשקיע גם בהערכות כלכליות טובות יותר של אזורים אלו. זאת כדי שאפשר יהיה להבין את החלופות שנעשות כאשר פיתוח מאיים על שטחי גידול לצעירים ועל שירותי המערכת האקולוגית שהם מספקים.

משאבי הוראה