תכנים בנושא חקלאות

חלק מהפטריות יכולות לתקוף יצורים אחרים, להחליש אותם ואף להמית ולפרק אותם, ולגדול על חשבון החומר האורגני המתפרק. תכונה זו מזיקה אמנם ליצורים המותקפים, אך במערכת האקולוגית הכוללת, פגיעה ביצור כזה או אחר יכולה דווקא להועיל למערכת הכללית. למשל, הפטרייה Trichoderma harzianum תוקפת פטריות הגורמות למחלות שורשים של צמחים, ובכך שומרת על בריאות הצמח.

במהלך האבולוציה פיתחו הפטריות יחסים מגוונים עם יצורים עילאיים. יכולתן לפרק חומר אורגני מאפשרת להן לתקוף יצורים מוחלשים ולגרום למחלות. כך, צמחים ובעלי חיים נפגעים על ידי מגוון פטריות פתוגניות. הפטרייה Batrachochytrium dendrobatidis (מערכת Chytridiomycota) נחשבת לגורם תמותה של מינים רבים של דו-חיים ברחבי העולם.

העלייה ביבולי הדגנים קשורה באופן שולי בלבד לסך השטח המעובד. העלייה קשורה באופן כמעט מוחלט בהגברה, והשימוש בדשנים הוא בעל תפקיד מכריע בתהליך.
תוכניות הפיתוח של המהפכה הירוקה התחילו במקסיקו בשנת 1943 בהשבחה של זני חיטה. השבחת החיטה הניבה זנים גמדיים אחידים, שהתאימו לזריעה בצפיפות גבוהה. זני החיטה האלה הם בעלי פוטנציאל להניב כמות יבולים גבוהה ביותר כאשר מספקים להם דשן, מים והגנה מטפילים וממחלות. במשך 30 שנים, משנות ה-40 ועד לשנות ה-70, עלתה כמות יבולי החיטה במרכז אמריקה מממוצע של 750 ק"ג לדונם ל-3200 ק"ג לדונם.

תוצאות ניטור ארוך טווח אחר אוכלוסיות ציפורים באנגליה מעידות על הצטמצמות מהירה ומדאיגה באוכלוסיות של ציפורי חוות. 

הגרף מציג את העלייה בכמות התבואה המיוצרת לנפש באזורים שונים בעולם, בין השנים 1950–1996. המפה מציגה השוואה בין כמות התבואה לנפש בעולם לבין הנתונים מאירופה, מסין ומאפריקה.
ההתפשטות, התיעוש והגידול של החקלאות המודרנית שינוי את פני כדור הארץ. בנוסף לכך, החקלאות תורמת את חלקה לשינויי האקלים על ידי פליטות של גזי חממה, במיוחד פחמן דו-חמצני ומתאן. החקלאות משנה את התפקוד של המערכות האקולוגיות בדרכים שונות:  דישון גורם להעמסת יתר של נוטריינטים, בעיקר חנקן וזרחן, המהווים באופן טבעי גורם מגביל לגידול של צומח בים, במים מתוקים ועל היבשה.

לאחר מלחמת העולם השנייה גובשה תוכנית עולמית – "המהפכה הירוקה", לפיתוח זנים חקלאיים במטרה להגדיל את היבולים החקלאיים במדינות מתפתחות באזורים הטרופיים של העולם. החקלאות המסורתית באזורים הטרופיים התבססה על זני תבואה מקומיים. כמות היבולים בחקלאות המסורתית הייתה נמוכה מכיוון שהצמחים סבלו מפוריות קרקע נמוכה האופיינית לאזורים הטרופיים וממחסור בחנקן בקרקע.

משנת 1961 לשנת 1998 גדל שטח שטחי החקלאות מ-13 מיליון קמ"ר ל-15.1 מיליון קמ"ר. זהו גידול שנתי של כ-0.3%. רוב הגידול חל במדינות מתפתחות, שבהן הגידול השנתי של שטחי החקלאות הוא 1% בממוצע שנתי. הגידול בהיקף שטחי החקלאות אינו מאפיין את כל האזורים.

כריך גבינה או שוקולד? טוסט או עוגת דובדבנים? לא משנה מה בחרתם לאכול, סביר שאתם אוכלים חיטה בצורה כזו או אחרת.

עמודים