חומרי הדברה בארצות הברית חייבים לשאת מדבקת אזהרה, אם השימוש בהם עשוי לסכן מאביקי חקלאות מסחריים. למרות זאת, מדבקות האזהרה הללו אינן מספיקות כדי להגן על דבורי דבש ועל דבורי בר. לדוגמה, חומר שחלות עליו מגבלות כשהוא מפוזר בשדות של יבולים חקלאיים, איננו מקבל תווית אזהרה כשהוא מפוזר על אדמות מרעה בשביל להדביר חגבים. מגבלות המיועדות להגנה על דבורי דבש כמו סגירת כוורות, הימנעות מריסוס מעל מכוורות או מניעה מהדבורים לשחר באזור המרוסס לפרק זמן מסוים אחרי הריסוס, אינן מגנות כלל על דבורי בר. אחת הסיבות לכך היא שחשיפה לחומרי הדברה בזמן השיחור עשויה להיות מסוכנת יותר לדבורה מאשר ריסוס החלק החיצוני של הקן, שכן הרעלות דבורים מתרחשות כתוצאה ממגע עם צמחייה מרוססת. כמו כן, דבורים קטנות רגישות יותר לחומרי הדברה ועשויות להיפגע גם מרמות חומר הנחשבות ל"בטוחות לשימוש".

דבורים מורעלות בשל ספיגת חומר ההדברה דרך הקוטיקולה או באמצעות אכילת אבקה וצוף מזוהמים. הספיגה מתרחשת אם הדבורה משחרת בזמן הריסוס או אם היא הולכת על צמחים שנותרו עליהם שאריות חומר הדברה. רוב המחקר על הרעלות דבורים נעשה על דבורי דבש. מחקרים מעטים יותר נערכו על שני מינים אחרים המשמשים כמאביקי אספסת: מין מקומי צפון-אמריקאי הקרוי Nomia melanderi ומין אירופאי שהובא לאמריקה, גזרנית האספסת (Megachile rotundata). מכיוון שיחס שטח הפנים לנפח גדול יותר בדבורים קטנות, הן סופגות כמות יחסית גדולה יותר של חומר הדברה, ולכן פגיעות יותר לשאריות חומרי הדברה בשדה. בנוסף לכך, השפעת חומרי ההדברה נמשכת זמן רב יותר אצל דבורים קטנות לעומת דבורים גדולות (Johansen and Mayer 1990). לדוגמה, משך הזמן שבו שאריות מלתיון ULV משפיעות על דבורת הדבש הוא 5.5 ימים, ואילו ההשפעה על גזרנית האספסת, הקטנה יותר, נמשכת שבעה ימים. במונחים של דבורים, דבורת הדבש היא גדולה (12­-14 מ"מ); אפילו גזרנית האספסת גדולה יחסית (10 מ"מ). רוב מיני דבורי הבר הם קטנים בהרבה: מינים בסוג Perdita מגיעים לאורך של שני מ"מ בלבד.

תכונות אחרות הגורמים לדבורי בר להיות רגישות יותר להרעלות הן הרגלי הקינון ואסטרטגיות השיחור שלהן ונטייתן לקנן במושבה. מרבית הדבורים מקננות ביחידות. דבורים יחידאיות פגיעות למשך זמן ארוך יותר בהשוואה למינים חברתיים כדבורי בומבוס ודבורת הדבש. בקינים חברתיים (=כוורות) הפועלות הן שיוצאות לאסוף מזון והן אלו שבאות במגע ישיר עם חומרי ההדברה. הנקבה מטילת הביצים (המלכה) נשארת בקן, והיא מבודדת מהרעלה ישירה. עם זאת, הפועלות שהיו בחוץ ונחשפו לחומר, חוזרות לקן, מתחככות במלכה ומאכילות אותה, ולכן היא עשויה להיפגע מהרעלה משנית. בקינים אלו, המלכות יכולות להמשיך להטיל ביצים, בזמן שהפועלות סובלות. לעומת זאת, דבורה יחידאית צריכה להשלים בעצמה את תהליך הכנת הקן ואיסוף המזון, וכך הנקבה מטילת הביצים נחשפת באופן ישיר לשאריות חומרי ההדברה שנותרו על פרחים ועל עלים מכיוון שמטילות הביצים נפגעות, אוכלוסיותיהן של הדבורים היחידאיות מתאוששות מהפגיעה לאט יותר.

ריסוס בחומרי הדברה. מקור התמונה: Johns, Brad E., U.S. Fish and Wildlife Service

ריסוס בחומרי הדברה. מקור התמונה: Johns, Brad E., U.S.Fish and Wildlife Service

דבורים נוטות לשחר למזונם באזור אחד. הן אוגרות צוף ואבקה בתאים שהכינו עבור הדור הבא. צוף ואבקה מזוהמים, המאוחסנים כצידה לדבורה שבדרך, עשויים להישאר רעילים שבועות רבים.

התנהגויות הקשורות לבניית הקן עשויות לחשוף את הצאצא הצעיר לשאריות חומרי הדברה. רוב המינים בתת-משפחת הגזרניתיים בונים את המחיצות שבין התאים בקן מחומרים המובאים מבחוץ. הדבורים מהסוג גזרנית (Megachile) ואוסמיה (Osmia) משתמשות ליצירת התאים בחתיכות עלים ובחומר צמחי לעוס. חומרי קינון שמקורם בצמחים מרוססים מחדירים את שאריות חומרי ההדברה אל תוך הקירות והמחיצות ופוגעים בזחלים.

כ-70% ממיני דבורי הבר מקננים באדמה, בחופרם אל תוך חללים בקרקע המכילים חומר צמחי. מרבית מ-30% הנותרים מקננים בקיני חיפושיות נטושים, החפורים בתוך גבעולים וענפים דקים. מעט המינים הנותרים מקננים במגוון רחב של אתרים כגון קונכיות שבלולים ריקות או תאים חיצוניים הנבנים על זרדים. דבורי בומבוס מקננות בחורים בקרקע או בעשב יבש. שלא כמו בדבורי דבש מסחריות, אי-אפשר למנוע מדבורי בר לעזוב את הקן בזמן מסוים, למשל בזמן ריסוס או מיד בתום מבצעי ריסוס. השארת אזור חיץ סביב כוורות דבורי דבש לא תועיל לדבורי בר, אלא אם הן מקננות באותו אזור.
 

מקורות

Delaplane, K.S., and D.F. Mayer. 2000. Pollination by Bees. Wallingford, U.K: CAB International.
Johansen, C.A., D.F. Mayer, J.D. Eves, and C.W. Kious. 1983. Pesticides and bees. Environmental Entomology 12: 1513-1518.
Johansen, C.A., and D.F. Mayer. 1990. Pollinator Protection. Cheshire, CT: Wicwas Press.
Michener, C.D. 2000. The Bees of the World. Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press. 914 pp.
Riedl, H., E. Johansen, L. Brewer, and J. Barbour. 2006. How to Reduce Bee Poisoning from Pesticides. Pacific Northwest Extension Publication 591. Corvallis, OR: Oregon State University.
הערכה פותחה על ידי ה-Ecological Society of America.
תרגום הערכה ועיבודה: קמפוס טבע, אוניברסיטת תל אביב.
 
אופן ציטוט הערכה:
Ecological Society of America. 2010. Communicating Ecosystem Services Toolkit: Marine Nurseries Tool kit. Online atwww.esa.org/ecoservices. תרגום ועיבוד: קמפוס טבע, אוניברסיטת תל אביב, 2011. ברשת - http://earthweb.tau.ac.il/?cmd=gallery

משאבי הוראה