מספר אמנות בין-לאומיות, הסכמים ותוכניות מגנים באופן ישיר ו\או עקיף על אזורי רבייה וגידול ימיים.
 
ועידת המגוון הביולוגי
הוועידה על המגוון הביולוגי מתייחסת באופן פרטני להגנה על בתי גידול קריטיים, בכללם אזורי גידול לצעירים, כדרך להגנה על המגוון הביולוגי. סעיף 8.c של האמנה עוסק בניהול משאבים ביולוגיים לשימור ושימושי בר-קיימה, וסעיף 8.a,e מתאר את הקמתן של מערכות אזורים מוגנים ואזורי חיץ. החלקים השייכים לוויסות הנזק למגוון הביולוגי כוללים גם הוראות רלבנטיות לבקרה על פעילויות מזיקות והוראות למניעה ולשליטה על החדרת מינים זרים מזיקים (סעיף 8.1 ו- 8h). באמנת המגוון הביולוגי חברות 193 מדינות, מהן חתמו על האמנה 168 מדינות. ארצות הברית חתמה על החוזה בשנת 1993, אך עדיין לא אשררה את ההסכם.
 
מקור:
 
 
 
ועידת האו"ם על חוק הים (UNCLOS)
חוק הים מ-1982 נכנס לתוקף בנובמבר 1994, וכיום חתומות על האמנה 161 מדינות. האמנה כוללת כמה הוראות המתייחסות להגנה על בתי גידול ימיים וחופיים, כולל הגנה על אזורי גידול לצעירים. סעיפים 61.2 ו-62.4 קובעים כי מדינות השוכנות לחופים "צריכות להבטיח באמצעות שיטות שימור וניהול הולמות, שתחזוק משאבים חיים של ה-EEZ (exclusive economic zone) לא יהיו בסכנת הכחדה על ידי ניצול יתר". ארצות הברית לא אשררה את החוק, אף על פי שחתמה ב-1995 על הסכם מאגרי הדגה של האו"ם, שהוא תוצאה של דיוני UNCLOS. בהסכם האחרון מופיעות הוראות פרטניות יותר הקשורות לשימור בתי גידול לצעירים למאגרי דגה שבסמכות משפטית לאומית.
 
מקור:
DeFontaubert, C., D. Downes, and T. Agardy. 1996. Biodiversity in the Seas. IUCN Environmental Policy and Law Paper 32. Gland, Switzerland, and Island Press, Washington, DC;http://www.un.org/Depts/los/index.htm
 
 
 
אמנת מרפול 73/78 למניעת זיהום ים מכלי שיט
אמנה בין-לאומית העוסקת בהשלכת פסולת הנוצרת בהפעלה רגילה של כלי שיט. 150 מדינות הן צד לאמנה, בכללן ארצות הברית. האמנה יושמה בארצות הברית על ידי חוק למניעת זיהום מאוניות בהנהגת משמר החופים. האמנה כוללת 20 סעיפים וחמישה נספחים. הפרוטוקול משנת 1978 מכיל תיקונים לטקסט המקורי מ-1973. ל-MARPOL יש הוראות מחייבות לחברות על פריקה של נפט ונוזלים רעילים בים והוראות בלתי-מחייבות על זיהום בחומרים פוגעים שנישאים באוניות בחבילות, על שפכים ואשפה מאוניות ועל פליטת גזים.
 
 
 
הארגון הימי הבין-לאומי לאזורי ים רגישים
הארגון הימי הבין-לאומי (IMO), סוכנות או"ם מומחית האחראית על הסכמים רב-צדדיים הקשורים לימאות בין-לאומית, יזם תוכנית המוקדשת לאזורים ימיים רגישים (SSAs), כדי להבליט אזורים ימיים פגיעים וחשובים במיוחד ולהגביל חלק מפעילויות המשלוח דרכם. לפי ה-IMO, האזורים הימיים הרגישים הם: שונית המחסום הגדולה באוסטרליה, הארכיפלג Sabana-Camaguey בקובה, האי Malepo בקולומביה, ים ואדן המשותף לגרמניה, דנמרק והולנד וה-Florida Keys בפלורידה. על פי התוכנית, אוניה שאורכה יותר מ-50 מטרים הנכנסת לאזור תהייה כפופה לחוקים בין-לאומיים, כולל הגבלות על חציית אזורים מסוימים ואיסור עגינה בשלושה אזורים באזורים הימיים הרגישים. האזורים הימיים הרגישים מסומנים בכל מפה ימית בין-לאומית ומוכרים על ידי כל אומה ימית. במקרה של ה-Florida keys, התוכנית תסייע בהפחתה של נזק עגינה וגירוד קרקע במערכת השונית הפגיעה ובעלת הערך. יותר מ-40% מהסחר הימי הבין-לאומי עובר דרך מיצרי פלורידה כל שנה, ומאז 1984 התרחשו יותר מ-24 מקרי גירוד קרקע במערכת האקולוגית של השונית. בנוסף לכך, בשנים האחרונות נצפו עשרות נזקי עגינה חמורים ביותר במקלט הימי הלאומי של ה-Florida Keys.
 
מקור:
 
 
 
ועידות בין-לאומיות נוספות
  • הסכם רומא על דיג עולמי, אומץ על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), 14­-15 במרץ 1995.
  • ועידת אוסלו למניעת זיהום ים מהשלכה מאוניות ומטוסים, 1972.
 
 
 
 
תוכנית עולמית להגנת הסביבה הימית מפעילויות מבוססות יבשה
(Global Program of Action for the Protection of the Marine Environment from Land Based Activities - GPA)
 
התוכנית העולמית מתוכננת להיות מתווה רעיוני ומעשי למימוש על ידי רשויות לאומיות ו/או אזוריות לתכנון והוצאה לפועל של פעולות בנות-קיימה למניעה, הפחתה, שליטה ו/או סילוק דרדור של הסביבה הימית מפעילויות מבוססות יבשה. מטרת ה-GPA היא למנוע דרדור של הסביבה הימית מפעילויות מבוססות יבשה על ידי סיוע למדינות לשמור ולהגן על הסביבה הימית. הגישה המקיפה והרב-תחומית של ה-GPA משקפת את רצון הממשלות לחזק את שיתוף הפעולה והתיאום של כל הסוכנויות עם סמכויות רלבנטיות בנוגע להשלכות של פעילויות מבוססות יבשה על סביבות ימיות, דרך השתתפותן בתוכנית כלל-עולמית. האיחוד האירופאי ו-108 ממשלות הכריזו על התחייבותם להגן ולשמור על הסביבה הימית מהשפעות סביבתיות שליליות של פעילות מבוססת יבשה על ידי הצטרפות לתוכנית. התוכנית העולמית של פעולה להגנה על סביבות ימיות מפעילות מבוססת יבשה והצהרת וושינגטון אומצו ב-1995. התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) מובילה מאמצי תיאום דרך משרד תיאום התוכנית העולמית לפעולה להגנת סביבות ימיות מפעילויות מבוססות יבשה.
 
 
 
תוכנית ימים אזוריים של UNEP
התוכנית כוללת פרוטוקולים מחייבים ספציפיים, שפותחו מהסכמים של אזורים ימיים פרטיים. לדוגמה, לוועידת קרטנגה (Cartagena) המתארת הסכם ימי אזורי בקריביים, יש פרוטוקול מיוחד לאזורים מוגנים במיוחד של חיי הבר (כמו גם פרוטוקול מיוחד נפרד על מקורות זיהום יבשתיים). הפרוטוקולים האלה מזהים אתרים מסוימים בעלי חשיבות לשימור, כולל אזורי גידול לצעירים.

דפים אלו הם חלק מהערכה להסברת חשיבות אזורים לגידול ורבייה ימיים. לדף הבית של הערכה לחצו.
הערכה פותחה על ידי ה-Ecological Society of America.
תרגום הערכה ועיבודה: קמפוס טבע, אוניברסיטת תל אביב.

אופן ציטוט הערכה

Ecological Society of America. 2010. Communicating Ecosystem Services Toolkit: Marine Nurseries Tool kit. Online at www.esa.org/ecoservices. תרגום ועיבוד: קמפוס טבע, אוניברסיטת תל אביב, 2011. ברשת - http://earthweb.tau.ac.il/?cmd=gallery

משאבי הוראה